עזרא

אבא שלי תמיד סיפר לנו כמה עשירים היינו בעירק, ולא סתם בעירק, בבגדד...

אבא היה יוצא מוקדם בבוקר מהפחון וכשהשמש ירדה, ראיתי את אמא מחכה, חוקרת את הפנים שלו כשהוא חוזר. כבר מרחוק היא ידעה אם הצליח להשיג עבודה היום או לא. אולי מפני שכשהוא השיג עבודה, הוא החזיק שקית נייר ביד, וזה היה סימן שהוא קנה קצת לחם וירקות.

האמת היא שבאמת לא היה לי רע במעברה. היינו חבורת ילדים שעשתה מה שהתחשק לה מהבוקר עד הערב. שיחקנו בשוטרים וגנבים, חפרנו מנהרות, בנינו מריצות מגרוטאות. רק הפנים של אבא ושל אמא שלי קצת העיבו על תחושת החופש, ולפעמים גם הייתי קצת רעב. לא ממש, אבל לפעמים התגעגעתי לחתיכת בשר, לשוקולד, למשהו. ובחורף היה קר.