עשיתי מה שכולם עשו והתנדבתי להגנה. לורה באה יום אחד והסתגרה איתי בחדר ואמרה שאנחנו מוכרחות לעשות משהו.... זה היה קצת דרמטי, אבל זו היתה גם הרפתקה.
עזרתי בהעברת ידיעות והוראות, ואני לא חושבת שאי פעם הייתי באמת בסכנה. פעם אחת עצר לידי ג'יפ של הבריטים, והם שאלו אותי לאן אני הולכת, כי שעת העוצר כבר התקרבה, ואני חייכתי אליהם, קצת פלירטתי, ורמזתי שיש לי פגישה, והם קרצו לי והמשיכו בדרכם....
בינתיים גם עשיתי קורס מזורז בעזרה ראשונה. זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי, כי קצת אחרי כן פרצה מלחמת השחרור. בשלב זה הפכו הדברים לעניין של חיים ומוות, כל קלות הדעת נעלמה. אגב, אחד הפצועים הראשונים שהגיע אלי היה יוסקה, בעלי.